דבר הרב

לימוד הושענא רבה / הרב אהרן כהן.  10/10/2017

 

הלכות ראש השנה / הרב אהרן כהן.  20/09/2017

הלכות ראש השנה וסדר הסימנים

 

ראש השנה הבא עלינו לטובה דורש מאיתנו התכוננות רוחנית והלכתית, לכן ננסה בקובץ זה לסכם מעט מהלכות החג המרכזיות.


ערב ראש השנה – יום ד' – כט' אלול

בערב ראש השנה יש להכין את עצמנו ואת הבית לקראת החג. מנהגים רבים הונהגו בערב החג לשם הכנה זו:
 יש להשתדל ביום זה על אמירת סליחות באשמורת או לאחר חצות.
 לאחר תפילת שחרית עושים התרת נדרים. בעל יכול להתיר עבור אשתו אם ביקש הסכמתה וכן אב עבור ביתו.
 יש הנוהגים לצום ביום זה וכמוכן יש הנוהגים לעלות לקברי צדיקים ולקברי הורים, ומכבסים ומסתפרים ביום זה.
 טוב לטבול במקווה ביום זה ומי שלא יכול - שישטוף עצמו בתשעה קבין מים, שהם 12 ליטר, וניתן לעשות זאת במקלחת הביתית.
 חשוב ורצוי לפני יום הדין שישלם אדם כל חובותיו הכספיים בין ליחיד ובין לציבור, וכן יתפייס עם מי שצריך בעוד מועד.

הלכות עירוב תבשילין

ראש השנה הבעל"ט חל סמוך לשבת, ולכן יש להכין עירוב תבשילין, מטרת העירוב הינה להתיר את ההכנה מיו"ט לשבת.
חז"ל אסרו לבשל ביו"ט עבור השבת או להכין צרכי שבת ביו"ט מחשש של זלזול ביו"ט שעלול גם להוביל להכנה מיו"ט ליום חול, אולם אם אדם יוצר איזה שהוא היכר -  שרי, ולכן כותבת המשנה במסכת ביצה כי יו"ט שחל להיות בער"ש לא יבשל בו אדם מיו"ט לשבת, אבל יכול לבשל ליו"ט עצמו ואם הותיר לשבת הותיר, מכיוון שע"י כך ניכר כי עיקר הבישול הוא ליו"ט ואין חשש של זלזול.
כמו כן אם אדם התחיל בצרכי שבת עוד בערב יו"ט, ובמשך החג רק מוסיף על תבשילין אלו  אזי יזכור את חשיבות יו"ט, שהרי אין הוא מכין צרכי שבת אלא רק מוסיף עליהם– וזהו הנקרא עירוב תבשילין.

 מצווה על כל אחד ואחד לעשות עירוב תבשילין ולא לסמוך על עירובו של רב המקום.
 יש לעשות עירוב ע"ג פת ותבשיל וכבר נהגו לעשות על פת וביצה.

סדר עשיית העירוב -  יקח את הפת והביצה בערב החג , לפני כניסת החג, ויברך עליהם "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצוות עירוב"  וכן יוסיף את הנוסח הבא: "בדין עירובא יהא שרי לנאלאפוייולבשוליולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיו"ט לשבת"-בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת. 
 ע"י העירוב יכול להכין את צורכי השבת במשך  כל היום עד להדלקת נרות אך לכתחילה יכין את צורכי השבת בשעות הבוקר והצהרים המוקדמות של יום שישי. כמו כן אין להכין צורכי שבת במהלך יום חמישי  .
 למרות ההיתר שיש ע"י העירוב, אישה שיכולה להכין את רוב צרכי השבת לפני החג ובמשך החג להיות פנויה, להתענג ולשמוח בחג, הרי זה משובח.
 את העירוב יש לאכול באחת מסעודות השבת, ונהגו לאוכלו בסעודה שלישית.
 אין העירוב מתיר בישול מהיום הראשון של החג ליום השני, אלא יש לבשל לכל יום ביום עצמו.

יו"ט ראשון של ראש השנה –רביעי בערב, א' תשרי

הדלקת נרות– 18:18
 יש להכין את הנרות עבור היום השני מבעוד יום, משום הצורך בהדבקה שהיא אסורה ביו"ט משום"ממרח", אך אם מדובר בנרות ללא הדבקה או בשמן - אין צורך. 
 יש להכין נר נשמה שיספיק ל - 48 שעות שממנו ידליקו את נרות היום שני ונרות שבת.
 בברכת ההדלקה נהגו האשכנזיות ומיעוט הספרדיות לברך "שהחיינו", אך רוב רובן של הספרדיות אינן מברכות "שהחיינו" בהדלקה, אלא סומכות על ברכת "שהחיינו" בקידוש. וגם לאשכנזיה המברכת, טובע"פ חלק מן הפוסקים שתלבש בגד חדש או תניח לפניה פרי חדש בעת הברכה.לגבי נשים תימניות- אישה שנהגה להדליק נרות יו"ט תנהג כספרדיות ואישה שלא נהגה להדליק כלל נרות יו"ט תמשיך במנהגה.
 ביו"ט נכון יותר לברך את ברכות ההדלקה ואח"כ להדליק, כדי שתהא ההדלקה "עובר לעשייתן" וזאת בשונה מנרות שבת, לחלק מהעדות.
 יש שנהגו להדליק את הנרות רק לאחר שחוזרים מבית הכנסת ע"מ לפרסם כי מותר להעביר אש ביו"ט.

קידוש- ליל ראשון

 סעודת ליל ראש השנה הינה הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה והיא נחשבת כסימן לכל השנה כולה, לכן חשוב מאד כי הכל יהיה בנחת ומתוך שלום ולא יקפידו כלל ולא יכעסו כלל, ואומר הבן איש – חי כי מי שנוהג כן אין לך סימן יותר טוב מזה.
 בקידוש מברכים ברכת שהחיינו, נשים שברכו בהדלקת הנרות לא תברכנה שוב אך יכולות לענות אמן.


סדר הסימנים

"אמר אביי: השתא דאמרתסימנא מילתא היא, (לעולם) יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי" (עתה, שאומר אתה שסימן ישבו ממש, יהא אדם רגיל לאכול בר"ה קרא ורוביא ...(כריתות ו' ע"מ א')
דברי אביי המהווים את אחד המקורות לסדר הסימנים טומן בתוכו עומק גדול, הרב קוק כותב באורות התורה:.
"כל דבר של תורה צריך דרך ארץ שיוקדם לו. אם הוא ענין שהשכל והיושר הטבעי מסכים לו, צריך לעבור בדרך ישר, בנטית הלב והסכמת הרצון המוטבע באדם"

על מנת שרעיון מסוים יתפס בעולם יש להכין לו קרקע, יש להכין כלי המוכשר לקבל ברכה או שפע אלוקי. את הכלי יש להכין בפועל במעשה ארצי שמבטא את הברכה העתידה להיות בו.
סימנים - פירושם הכנת כלי, התווית דרך לתוכן שאותו אנו רוצים למלא, אין הסימן עיקר ואף יותר מזה -  הוא מיותר ומגוחך אם אין מאחוריו תהליך שלם, אמוני ונפשי, המתחיל לקרום עור וגידים, הסימן הינו נטיעת רצוננו במציאות. כאשר אנו מברכים " שנהיה מלאים מצוות כרימון"אנו מבטאים את רצוננו ואת שאיפתנו מכאן ולהבא לשנה החדשה.
הבנה זו היא שהובילה קהילות רבות להוסיף ולהרבות בסימנים, יש אף שקראו לכל החג על שם הסימנים כדוגמת הקהילה הבוכרית המכנה את ר"ה "כלה כורי" שפירושו אכילת הראש – כלומר כל מהות החג הינה בסימן היותנו ראש ולא זנב.
מכאן יש שנהגו שלא לאכול דברים המסמלים חטא או צרה כגון אגוז שבגימטרייה= חטא או דברים מרים וכד' וזאת שלא ליצור אוירה ותחושה של מרות .

חשוב להדגיש את הפן החינוכי שבסדר הברכות והסימנים, במיוחד בדור זה בו הכל כל כך מוחשי וויזואלי ישנה חשיבות עצומה לעורר חיים בכל דבר דתי, ונדמה לי כי מנהג הסימנים והפיכת סעודת ראש השנה ל"סדר ראש השנה" הינה מנוף מצוין לכך. קביעת עוגנים במציאותהמבטאים את שאיפותינו הערכיות יוצרת מחוייבות והתקדמות, אדם שעובר את ערב ראש השנה לא בסעודה רגילה אלא בסדר שלם וארוך בו לכל סימן יש ברכה, אמירה וקריאת כיוון, נותן מימד נוסף לחייו הדתיים.

לכן טוב יעשו בכל בית, בין אם זה מנהג אבות ובין אם לא, שיחדשו בביתם את סדר ראש השנה על מנת להוסיף באווירת החג מתוך משפחתיות ומתוך ברכה.


סוגי הסימנים

 ישנם שלושה סוגי סימנים, יש סימנים הקשורים בשם כגון "קרא"- דלעת שעליו אנו מברכים :"שתקרע רוע גזר דיננו", יש סימנים הקשורים בצורתם הטבעית כגון רימון שמלא בתרי"ג גרעינים ולכן מברכים: "שנהיה מלאים מצוות כרימון", ויש הקשורים במהותם הטבעית, כגון הדג שעיניו פקוחות ולכן מוסיפים בברכתו: "ותשגח עלן בעינא פקיחא".

הסימנים וסיבתם

 תפוח בדבש
התפוח נחשב עיקר בלילה זה - הוא הראשון והוא החביב, התפוח מסמל סיתרי תורה שהרי גן עדן נקרא "חקל תפוחין קדישין" ולכן פסק המשנה ברורה כי הוא העיקר.
חז"ל במסכת שבת ממשילים את ישראל לתפוח:
"למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע"
סדר העולם כי קודם לעשיית דבר, האדם שומע, בוחן וחושב האם טוב הדבר, אך בקבלת התורה עם ישראל פעל מתוך דחף פנימי, מתוך טבעיות הנובעת ממעמקי נשמתם כשם שאצל אברהם אמרו חז"ל:
"זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה"
כל התורה כולה נבעה מאברהם אבינו בצורה טבעית, וזו היא שאיפתנו המתבטאת באכילת התפוח הגדל ע"פ עיקרון זה.
דבש-הדבש מסמל את היכולת להפוך טמא לטהור, שרץ לכשר, שהרי הדבש הבא מן השרץ צריך להיות טרף ככל דבר הבא מן הטמא כגון חלב גמלים, אולם צורת הפקתו ע"י הדבורה מכשירה אותו ולכן הדבש מסמל סגולה זו.

 רוביא - "שירבו זכויותינו", רימון - "שנרבה זכויותינו כרימון" (ע"פ הרב קשתיאל)
ברוביא אנו מבקשים "שירבו זכויותינו", וברימון "שנרבה זכויותינו".
יש זכויות שבכוחנו להרבות במעשי ידינו, ויש זכויות עליהן מתפללים אנו שירבו ויצמחו מצד עצמן.
זכויות - מה טיבן? יש זכויות העומדות לנו מימים מקדם, "זכות אבות", אף ללא כל פעולה ומאמץ מצידנו, ויש זכויות שהן מעשינו הטובים בהם יוצאים אנו זכאים בדין.
הזכויות המוטבעות בנו, הקיימות לנו כברית נצח, הן אותן תכונות היסוד המאפיינות אותנו כבני אברהם יצחק ויעקב. הן חלק מסימני הזיהוי שלנו, וממילא מסימני הדרך. "שלשה סימנים יש באומה זו - הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (יבמות עט ע"א).
מבקשים אנו שיתחזקו אותן תכונות קודש הגנוזות בנו ממורשת אבות, כר' יוחנן המתחנן - "תחון זכות אבות" (שבת נה ע"א). רוצים אנו שיתרבו ויצאו לפועל אותם זרעים כנוסים, החבויים בתרמילי דרכנו.
במקביל לבקשה על זכות אבות, אנו דורשים מעצמנו להרבות בפועל, בבחירה ובמאמץ זכויות בנים, וגם בכך זקוקים אנו לסיוע ממרומים.
זכות - יש בה זיכוך וגם זוך, צירוף ומאמץ וגם טהרה ואצילות. יש בעבודה פרטים רבים, עמל מרובה, אך יש בה 'יין רקח', 'עסיס רימוני', מתיקות מיוחדת, משקה זך.
"הרואה רימונים בחלום - ...אם תלמיד חכם הוא יצפה לתורה - שנאמר: 'אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני' (שיר השירים ח', ב), ואם עם הארץ הוא יצפה למצוות - שנאמר: 'כפלח הרימון רקתך' (שם ד', ג; ו', ז). מאי 'רקתך'? אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז ע"א).

 רימון
ר' מאיר מגדולי התנאים למד, תורה אצל אלישע בן אבויה שהתפקר ונקרא בפי חז"ל "אחר", הגמרא במסכת חגיגה דף טו' ב', שואלת כיצד זה יתכן שר' מאיר לומד אצל אדם כזה? עונה הגמרא:
"רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!"

הרימון מבטא פרי שמבחוץ סגור בקליפה קשה ללא ריח וללא טעם, בניגוד להדר לדוגמא, אך תחתקליפה זו ישנו פרי עסיסי מלא כל טוב, כלומר הדבר החוצץ בין האדם לבין התורה והמצוות היא אותה קליפה וכל מה שעליו לעשות הוא להסירה ולתת לפרי להתגלות.
כמו כן הפרי מסמל את הרשעים שבישראל שלמרות רשעותם - תחתקליפתם הקשה עדיין קיימת בהם הסגולה הישראלית המלאה מצוות כרימון. כדברי ריש לקיש:

"פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון שנאמר   כפלח הרמון רקתך. ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון"

 דגים
המשנה ברורה כותב כי יש לאכול דגים כדי "שנפרה ונרבה כדגים, ושלא תהא עין הרע שולטת בנו, כדגים הללו שאין עין הרע שולטת בהם",הדגים מסמלים מציאות שעין הרע לא שולטת בה, מציאות בה השגחת ד' קיימת ועינו פקוחה על ברואיו.
הים מסמל הן בעולם הטבע והן ע"פ הקבלה מקום מוסתר, הים מכוסה ולא ניתן לראות את אשר בתוכו, בקריעת ים סוף כאשר נבקע הים, כותב הזהר כי "עלמא דהיתכסייא"- עולם מכוסה, הפך לעולם מגולה – "עלמא דהיתגליא", אין הכוונה רק מבחינה פיזית אלא הכוונה גם מבחינה רוחנית, הים מסמל מציאות של הסתר פנים מצד ההשגחה, מציאות בה נראה כי עין הרע שולטת ולא עין ד' קריעת ים סוף גילתה כי יד ד' היא המנהיגה את העולם, וזו היא כוונת חז"ל במאמר:
" שראתה שפחה על הים, מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל, שנאמר זה אלי ואנוהו."
כלומר שהשגחת ד' נתגלתה באופן כה ברור לעיני כולם עד שאומר המדרש שכל אחד היה מראה באצבעו ואומר זה אלי ואנווהו.
אולם בתוך ים ההסתר, בתור המציאות החשוכה ישנו יצור שעינו תמיד פקוחה – הדג, והוא מסמל את השגחת הד' הקיימת תמיד, גם בים, גם בחושך, גם במציאות בה נראה כי עין הרע שולטת, מובטח לנו כי:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָקאֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:"
ולכן יש המסיימים את ברכת הדגים בברכה – "ותשגח עלהן בעיינא פקיחא כדגים"


 קרא – דלעת
הגמרא במסכת ברכות נו' ב' אומרת:
"אין מראין דלועין אלא למי שהוא ירא שמים בכל כחו"
הדלעת מסמלת יראת שמים עצומה, יכולת להתבונן כלפי שמיא למרות כל קשיי המציאות ומסביר רש"י כי המקור לכך הוא מן הפסוק :  "דלו עיני למרום".
האדם נדרש להתרומם מעל נסיבות החיים הארציות ולגלות את מסובב כל הסיבות, רק ראיה כזאת תביא אותו לאמונה שלמה ולקבלת דין שמים, וזאת כוונת חז"ל בביאורם לנחש הנחושת של משה כפי שמופיע במשנה במס' ר"ה :

"וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים"
רק מתוך ראיה זו נוכל לגשת ליום הדין ולבקש מבורא עולם :"שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו".

 

 כרתי - "שיכרתו שונאינו"

כרתי וסילקא שניהם מבטאים שמות של התנתקות מן הרע ומן האויבים, כרתי – מלשון כריתה, סילקא – מלשון סילוק, אך יש לשים לב כי המלחמה ברשעה ותיקון האומה צריך לבוא בסדר מסויים.
המשנה בסוף סוטה אומרת כי :
"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח"
אנשי הגבול הינם אנשים החיים בגבולות ובאים להזכיר לעם איפה הגבול, איפה הגבול בין טוב לרע, בין טמא לטהור וכו'.
השלב הראשון בתיקון הרע הוא ב"כרתי" – בהבחנה בין טוב לרע בין ישראל לעמים.
המשנה בברכות אומרת :
מאימתי קורין את שמע בשחרית - משיכיר בין תכלת ללבן, ר' אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי"
ממתי ניתן לקבל עול מלכות שמים? רק מרגע שניתן להבחין ולהבדיל, ומסביר הברטנורא מה פירוש כרתי:  "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי, כרישין".


 סילקא - "שיסתלקו אויבינו"

השלב הבא בביטול הרשעה הינו הסילוק, הניתוק המוחלט כדברי הרמב"ם :
- "ומה היא התשובה - הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"
הסילוק המוחלט מן הרע דורש מאבק קשה ומוחלט אך רק סילוק זה יתן לנפש את היכולת לעלות, סליק בארמית פירושו עליה, כעלי הסילקה הפורחים אל על.


 ראש

הברכה על הראש הינה ברכה תמוהה במקצת שהרי אנו מבקשים להיות ראש, אך ראש של מה? שהרי המשנה באבות אומרת : "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים:".
כלומר אין אידיאל בעצם הפיכה לראש אלא השאלה של מה?
אלא כוונת הברכה הינה שאיפה להיות ראש לדבר ד' בעולם ראש לצדק ולמוסר האלוקי בעולם, כדברי הרמב"ם :
"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה"
שאיפתנו להיות ראש האומות לעתיד לבוא נובע רק מתוך רצון לקיים את רצון ד', ולכן נהגו דווקא ראש של כבש להזכיר עקדתו של יצחק ולהזכיר את התבטלות של אברהם ויצחק מול רצון הד'.

 תמר

עם ישראל נמשל ע"פ חז"ל לתמר שנאמר:
"צדיק כתמר יפרח מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה לולבים להלל חיריות לסיכוך סיבים לחבלים סנסינים לכיבוד שפעת קורות לקרות בהם בתים כך ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי תלמוד מהם בעלי אגדה"
על התמר אנו מברכים :"שייתמו שונאינו ואויבינו וכל מבקשי רעתנו", אך יחד עם ברכה זו אנו אוכלים תמר המבטא את חשיבות שלמות עם ישראל ואת הצורך בכל אחד ואחד מעם ישראל, וגם אלו הנראים מיותרים או אף מפריעים למהלך האלוקי יש להתייחס אליהם מנקודת המבט של ברוריה בדבריה לר' מאיר:
"הנהו בריוני דהוובשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא,  בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? -יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! .. בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ... בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה".
ר' מאיר הסובל מפושעי ישראל מוכן לוותר עליהם ולבקש את מותם אומרת ברוריה כי רצון התורה הוא כי יתקנו מעשיהם אך ימשיכו להיות חלק מעם ישראל.


קצרה היריעה מלהכיל את כל הפירושים לכל הסימנים, אך די במעט אלו כדי לחוש את החשיבות העצומה שבסדר ואת היכולת להתרוממות והעמקה שסדר זה יכול להובילנו.


סדר הסימנים וברכותיהם(אין חובה לעשות את כולם):

תמרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו שונאינו ואויבינו וכל מבקשי רעתנו".

רוביא: " יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו". (תלבבנו, משום שיש הנוהגים לקרוא לו לוביה ולא רוביה).

כרתי (כרישה): "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

סלק: " יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

קרא: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו".

רימון: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון".

תפוח בדבש: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה "

גזר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתגזור עלינו גזירות טובות"

דג: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנפרה ונרבה כדגים"

ראש: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב (ואם זה ראש של  כבש: ושתזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו)"

ריאה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיהיו עוונותינו קלות כריאה"

שומשום: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנרבה כשומשום"

לב: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתפתח לבנו בתורתך".

סדר הסימנים הנ"ל הינו ע"פ מנהג אחד ויש נוהגים בסדר אחר ויש נוהגים רק חלק מן הסימנים וכל המנהגים כשרים ובלבד שיכוון לבו לשמים.


תפילות היום – תקיעת שופר

 תפילות היום ותקיעות השופר הן עיצומו של היום, ועל כל אחד לעשות ככל יכולתו לרומם את האווירה בבית הכנסת ולהימנע מדיבורים ומהתנהגות אשר פוגעת בקדושת היום.
 בשני ימי ראש השנה מצווה לשמוע קול שופר, כדברי הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם". ביום הראשון מצוותו מדאורייתא וביום השני מדרבנן. חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. אנו נוהגים לשמוע שלושים קולות ראשונים, בתקיעות דמיושב, ומוסיפים ותוקעים על סדר הברכות בתפילת מוסף, למלכויות, זכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות בסיום התפילה.
 נוהגים הספרדים לשבת בתקיעות דמיושב ואשכנזים נחלקו בכך.
 חולה או מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות, מצווה לתקוע לו כדי שיזכה אף הוא לשמוע קול שופר. די לתקוע עבורו שלושים קולות.
אף שמעיקר הדין נשים פטורות משמיעת קול שופר, הואיל וזו מצוות עשה שהזמן גרמא, בכל זאת נהגו הנשים להשתדל לשמוע קול שופר. כאשר תוקעים לנשים: אם יש גבר שלא שמע קול שופר, הוא יברך את כל הברכות, והנשים תענינה אמן. אם אין גבר שלא שמע, ויש אשהאשכנזיה, היא תברך ותוציא את שאר הנשים. אם כל הנשים ספרדיות, יתקע להן בלא ברכה.
 בתפילת מוסף נוהגים רבים מהאשכנזים לכרוע ב"עלינו לשבח". יש לזכור להביא לבית הכנסת מגבת וכדו' על מנת לחצוץ בין הפנים לבין הקרקע.
 המתפללים תפילת מנחה גדולה מיד לאחר תפילת מוסף, לא אומרים "אבינו מלכנו" במנחה.
ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים או למים נקווים ולומר "תשליך".

יו"ט שני של ראש השנה –חמישי בערב, ב' תשרי
הדלקת נרות – 18:58
 ימי ראש השנה נוהגים בהם הן כשני ימים נפרדים והן כיום אחד ארוך ולכן מצד אחד אין מבדילים ביניהם ומצד שני אסור להכין שום דבר מן היום הראשון ליום השני.
 אין להתחיל בשום הכנה לקראת ליל שני לפני צאת הכוכבים, אין לערוך שולחן או לבשל אלא לחכות עד צאת הכוכבים, אך מותר להוציא מאכלים מן המקפיא להפשרתם לפני סוף היום הראשון, ולכן כשחוזרים מבית הכנסת יש להיאזר בסבלנות ובנחת ולעשות את צורכי הסעודה.
 זמן הדלקת נרות הוא לאחר צאת הכוכבים– 18:58, לצורך ההדלקה יש להעביר אש מנר הנשמה שהודלק בערב ראש השנה!
 גם בלילה השני מברכת האשה שתי ברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו". רצוי שתניח לפניה פרי חדש או בגד חדש ותכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו, אך גם אם אין לה פרי או בגד חדש תברך "שהחיינו" בשעת ההדלקה.
 נכון הוא כי גם בזמן הקידוש  יניח המקדש לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו. אם אין לו, יברך "שהחיינו" בכל מקרה.

שבת שובה, שבת פרשת האזינו - ג' תשרי
הדלקת נרות – 18:15
 בישולי השבת הנעשים במהלך יום שישי טוב לסיימם בעוד היום גדול (ראה עירוב תבשילין).
 את הכנות לקראת שבת יש להקפיד ולסיים לפני זמן כניסת השבת והדלקת הנרות, ביום שישי. עד זמן זה יש לדאוג לחמם (או לבשל) את כל התבשילים לשבת, ולהניח אותם על פלטה של שבת.
 את נרות השבת יש להדליק מנר הנשמה שהודלק בערב ראש השנה!
 ביום השבת הקידוש הוא כמו בכל

 

יצירת קשר עם הרב - 052-3500523 (לעיון הרב בלבד)